עד ליום 10.7.2014, העובדים הזרים אשר הועסקו בענף הסיעוד בארץ, יכלו ואכן הרשו לעצמם לבחור את מעסיקם בכל אזור בארץ. לדוגמא, עובד זר אשר הובא ארצה לצורך עבודה בבאר שבע, או בערד, יכול היה להמשיך ולעבוד במקום, או להעדיף ולעבוד במרכז הארץ או בצפונה, ללא כל שליטה ויכולת מצד המעסיק למנוע את המעבר.
יכולת המעבר של העובדים הזרים בין מעסיקים בכל מקום בארץ, יצר מצב בו היה חוסר בעובדים זרים בדרום הארץ ובצפונה, ואילו במרכז, היו עובדים זרים בשפע.
עובד זר או עובדת זרה שהגיעו לעבוד בדרום הארץ, או בפריפריה מיד הבחינו כי חבריהם נמצאים במרכז הארץ, וכי הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית עדיף להם להיות מועסקים במרכז.
עובדה זו יצרה ביקוש באזורי פריפריה ולחץ אדיר של מעסיקים לעובדים זרים.
לאור המצב פורסמו תקנות אשר יפורטו להלן, המנסים למנוע ניצול לרעה של האשרה ורישיון העבודה שניתנו לעובד הזר בענף הסיעוד, והן מהוות תנאים מיוחדים, לתוקף האשרות ורישיונות העבודה הניתנים לעובדי סיעוד זרים.
במסגרת התקנות, חולקה הארץ לשלושה חלקים:
- תל אביב – אזור מס' 1
- מרכז – אזור מס' 2
- פריפריה – אזור מס' 3
נקבע, כי עובד זר שהוזמן לעבוד אצל מטופל באזור מס' 1 (אזור תל אביב), יוכל להחליף מעסיקים ולעבוד באזור מס' 1 ללא הגבלה, ובנוסף תהיה בידו האופציה לעבור לאזור מס' 2 או 3.
ברגע שהעובד הזר, מאזור 1, החליט לעבור לעבוד באזור מס' 2, הוא לא יוכל לחזור ולעבוד באזור 1. ברגע שהחליט לעבור לאזור מס' 3, העובד לא יוכל לחזור לאזור 2 או 1.
הדין לעובד הזר באזור מס' 2: העובד הזר יוכל לעבוד, ולהחליף מעסיקים באזור מס' 2, ברגע שירצה לעבוד באזור מס' 3, הוא יוכל לעשות זאת אך יצטרך להישאר באזור 3, ולא יוכל לחזור לאזור 2. על אחת וכמה הוא לא יוכל לעבוד באזור 1.
עובד זר שהחל לעבוד באזור 3, לא יוכל לחליף את אזורו.
ניתן לבדוק את האיזור הגיאוגרפי, אליו אתם משתייכים, בטבלת החלוקה באתר רשות האוכלוסין וההגירה.
